החלטה בתיק ת"א 1540-09

בהחלטה מיום 4.7.2011 נקבע שעל התובעים להפקיד ערובה בסך של 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעות 1 (סלקום), 2 (מירס), 3 (אורנג') ו-5 (פלאפון) (להלן בהחלטה זו - הנתבעות), ובסך הכול 80,000 ש"ח. בבקשת התובעים מיום 9.8.2011, התבקש עיכוב ביצועה של החלטה זו עד מתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגישו עליה (רע"א 15869-08-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים).

בהחלטה מיום 10.8.2011 נקבע שביצועה של ההחלטה יעוכב עד מתן החלטה אחרת, והנתבעות התבקשו להגיב לבקשה. תגובתן הוגשה ביום 23.8.2011.

2.         הכלל, כפי שנקבע בתקנה 466 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא ש"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה".

החריג הוא, עיכוב ביצועה של החלטה בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד, שסיכויי הערעור - ובענייננו, סיכויי בקשת רשות הערעור - הם טובים. השני, שאם לא יעוכב ביצוע ההחלטה והמערער יזכה בערעורו, כי אז לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, או שיהיה קושי ממשי בכך.

3.         לצורך החלטה זו, לא ראיתי צורך לבחון את סיכויי הערעור, שגם לא פורטו בבקשה הנדונה. תחת זאת הפנו התובעים אל בקשת רשות הערעור שהגישו, המחזיקה לא פחות משניים-עשר עמודים המודפסים בצפיפות, בעוד שההחלטה שעליה ביקשו לערער, מחזיקה שישה עמודים בלבד.

מכל מקום, אפילו נניח שסיכויי בקשת רשות הערעור טובים, אין בכך כדי להועיל לתובעים, מאחר שלא התקיים התנאי השני, שלפיו אם לא יעוכב ביצועה של ההחלטה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, או שיהיה קושי ממשי בכך. בהחלטה נקבע כאמור, שעל התובעים להפקיד כסף בקופת בית המשפט. הפקדה בקופת בית המשפט, שאף אין בה העברה של הכסף לידי הצד שכנגד, היא החלטה הפיכה ודומה שאין הפיכה ממנה.

4.         הכלל הוא, שאין מעכבים את ביצועם של פסקי-דין כספיים, אפילו הסכום שנפסק בהם גבוה. אם כך ביחס לפסק-דין סופי, אזי על אחת כמה וכמה במקום שמדובר בהפקדה כספית בקופת בית המשפט. אמנם לכלל זה נקבעו גם חריגים, אך אלו נדירים (ראו על הכלל וחריגיו הנדירים בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, בעמ' 676-675). מכל מקום, התובעים לא הצביעו על חריג לכלל האמור, ובכל מקרה, לא ביססו את טענותיהם בתצהיר.

בעניין הכלל האמור, שלפיו אין מעכבים ביצועם של פסקי-דין והחלטות כספיים, ראו למשל, את פסק-דינו של כבוד השופט י' דנציגר שניתן לאחרונה, בע"א 2577/11 גואל אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ (מיום 9.6.2011). בפסק-דינו זה, נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין (סופי) שבו נפסק תשלום של סכום גבוה בהרבה (כ-2,100,000 ש"ח), שבו חויב אדם פרטי בתשלום לחברה. כך נאמר בעניין זה שם (בפסקאות 7-6):

                        "דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. כידוע, הכלל הוא כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו עם מתן פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ההכרעה האם יש לחרוג מכלל זה תעשה על יסוד בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות [ראו למשל: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מצפה אפק נ' נגל (23.12.2007)]. כאשר מדובר בעיכוב ביצוע של חיוב כספי הנטייה תהיה שלא לעכב את ביצועו, אלא אם בית המשפט שוכנע כי ככל שלא יעוכב ביצועו ייגרם למערער נזק בלתי הפיך מאחר שאם יזכה בערעור לא יוכל הוא לגבות את כספו, מאחר שהדבר יחייב מימוש נכסים בהם יש למערער עניין מיוחד כגון דירת מגורים, או מאחר שתשלום סכום הכסף עלול לפגוע במצבו הכלכלי של המערער באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו [ראו למשל: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון (26.11.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (24.2.2010); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 676-675 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)].

יישומם של עקרונות אלו על המקרה שלפני, אף מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, מוביל לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בפתח הדברים יצויין כי אין מקום להחיל מבחנים שונים על מקרה זה נוכח גובה הסכום בו חוייב המבקש ובשל היותו אדם פרטי להבדיל מתאגיד. לשני עניינים אלו ניתן משקל במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות ובמסגרת הדיון בשאלת גרימתו של נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע החיוב הכספי. כל מקרה ונסיבותיו הוא. יהיו מקרים בהם חיובו של אדם בסכום הנמוך מן הסכום מושא בקשה זו עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך ויהיו מקרים בהם חוסנו הכלכלי של אדם מלמד כי אף אם הוא יחוייב בתשלום סכום גבוה מן הסכום מושא הליך זה אין בכך כדי לגרום לו לנזק בלתי הפיך (ראו: גורן, בעמ' 676)".

5.        אם כך נקבע באותו עניין, שבו דובר בפסק-דין סופי בסכום ניכר, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, אזי על אחת כמה וכמה בענייננו, במקום שבו אין מדובר בפסק-דין סופי, ומדובר בהפקדה של הסכום שנקבע בקופת בית המשפט.

6.         עוד יוער, שכפי שטענו הנתבעות בצדק רב, דווקא טענת התובעים כי הם לכאורה, חסרי כל, תומכת בדחיית בקשתם ובחיובם בהפקדת כספי הערובה להבטחת הוצאות הנתבעות. ממילא שלכאורה, מפחיתה טענה זו את סיכוייה של בקשת רשות הערעור.

עניין זה נדון בהחלטה שעיכוב ביצועה מבוקש. כאמור שם, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מצבו הכלכלי הדחוק של תובע אינו נימוק המצדיק לפטור אותו מהפקדת ערבות כספית להבטחת הוצאותיו של הנתבע, כשם שמצבו הכלכלי האיתן של הנתבע, אינו מהווה נימוק לכך. מצב כלכלי דחוק של תובע, עשוי דווקא לחזק את ההצדקה לחייבו בהפקדת ערובה, כדי להבטיח לנתבע שאם התביעה תידחה, יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו. האיזון בין זכות הפניה לערכאות ובין זכותו של הנתבע שלא ייצא בחסרון כיס אם עמדתו תתקבל, בא לידי ביטוי בסכום שאותו נדרש התובע להפקיד, במקום שנמצאה הצדקה לחייבו בהפקדתה (שם, בפסקה 9 ובפסיקה הנזכרת שם). במקרה הנדון נעשה איזון זה, בכך שנקבע שהסכום שאותו נדרשו התובעים להפקיד נופל בעשרות אחוזים מזה שהתבקש מלכתחילה על-ידי הנתבעות.

בכל מקרה, ספק רב אם יש בכלל מקום לשעות לטענה זו של התובעים או לדון בה. התובעים לא הניחו תשתית עובדתית לטענתם בדבר קשייהם הכלכליים, ככל שישנם. טענה זו לכאורה, גם עומדת בסתירה לטענתם בדבר בעלותם על המקרקעין. שהרי אם אמנם הם בעלי המקרקעין, אזי אין לומר שהם חסרי נכסים ונעדרי יכולת כלכלית. כך או אחרת, משלא הונחה תשתית עובדתית לביסוס הטענה בדבר קושי כלכלי להפקדת כספי הערובה, ממילא שלא ניתן לבסס כל טענה על עובדה זו.

7.         לאור האמור, ולנוכח הקשיים העומדים בדרכם של התובעים המבקשים להוכיח את תביעתם (כפי שפורטו בפסקה 10 בהחלטה שעיכוב ביצועה מבוקש), ומאחר שאין לומר שאם תתקבל בקשת רשות הערעור אזי ביצועה של ההחלטה לא יהיה הפיך, הבקשה נדחית.

התובעים ישלמו לכל אחת מארבע הנתבעות את הוצאות הבקשה להפקדת ערובה ואת הוצאות הבקשה הנדונה בסך של 2,000 ש"ח (ובסך הכול 8,000 ש"ח).

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: